tag:blogger.com,1999:blog-33251346905487871322011-04-21T11:10:13.435-07:00Moshe Shnerhttp://www.blogger.com/profile/01933891590339880200noreply@blogger.comBlogger41100tag:blogger.com,1999:blog-3325134690548787132.post-21867860053659418212008-04-05T14:08:00.000-07:002008-04-05T14:37:40.943-07:00<div align="right">עולם האינטרנט מאפשר לנו תקשורת רחבת היקף, אינטנסיבית, כמעט עם כל מי שנחפוץ בכך.</div><div align="right">הצידע זמין לכל מקום ולכל אחד וכך גם כתובות האי-מייל, השיחונים למיניהם והבלוגים.</div><div align="right">רק מי יכול לעמוד ברחבה הדמרטית הזו של מעגלי השיח והתקשורת?</div><div align="right"></div><div align="right">אני כבר מלמד בכמה קורסים מקוונים - לא קורסים מקוונים על איך ללמד קורסים מקוונים (טאוטולוגה נפוצה ומיותרת) אלא קורסים שיש להם מקבילות לא מקוונות והזמן שהם צורכים מהמורה הנו רב מאד, רב מדי.</div><div align="right"></div><div align="right"> </div><div align="right">כל עוד צריך המורה לעמוד בתקשורת שבועית (לפחות) עם עשרות ומאות סטודנטים קשה לראות כיצד יוכל לעמוד במטלה לקיים עם כולם תקשורת איכות.</div><div align="right"></div><div align="right"> </div><div align="right">משה</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3325134690548787132-2186786005365941821?l=shner.blogspot.com' alt='' /></div>Moshe Shnerhttp://www.blogger.com/profile/01933891590339880200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3325134690548787132.post-84584619793953688342007-12-14T00:22:00.000-08:002007-12-14T00:35:14.922-08:00<div align="right">שתי אנחות נשמעו אתמול עם היוודע דבר החתימה על ההסכם עם המורים וסיום השביתה.</div><div align="right">האחת היא אנחת רווחה על סיום השביתה, חזרת הנוער לבתי הספר והימנעות מהצורך להעמיד מורים מול צווי מניעה.</div><div align="right">האנחה השניה היא אנחת אכזבה על כך שההר הוליד עכבר - שינוי משמעותי של מערכת החינוך, הכרה אמיתית, לא מהפה לחוץ, בחשיבות עבודת ההוראה ושינוי ההתייחסות בחברה שלנו לעבודת המורים, אלה לא הושגו.</div><div align="right"> </div><div align="right">השביתה יצרה מומנטום חברתי. המורים זכו לאהדה ציבורית ויותר מכך הם עצמם הרגישו לפתע שיש להם קול ושהקול הזה נשמע. הם זקפו לרגע את קומתם. כעת ישנה הרגשה שההעצמה הזו עלולה להיות תחושה חולפת, משקרת, מטעה ושהמורים ישובו לשגרת יומם האפורה. המומנטום ההוא מן הסתם יתפוגג.</div><div align="right"> </div><div align="right">השאלה הגדולה העומדת בפנינו היא האם נדע לשמר משהו מההתעוררות הזו וליצור שיח אזרחי משמעותי שיביא בסופו של דבר לשינוי מעמיק בדמותה של מערכת החינוך בישראל שכולם מסכימים על כך שהיא "חולה". אין הסכמה על המאפיינים של החולי ובמיוחד לא על סיבותיו.</div><div align="right"> </div><div align="right">אני מצוי היום בשתי נקודות מפגש עם המערכת: אני חלק ממערכת להכשרת מורים ויותר מכך אני אבא לתלמידים שנפגשים יום יום עם מורים. בעברי היתי שנים לא מעטות בעצמי מורה בבית ספר תיכון. מכל הפרספקטיבות הללו אני יכול לומר שהוראה היא מלאכה קשה, בעייתית מלכתחילה, שקשה למדוד ולהעריך אותה. עבודת ההוראה בשונה מאומנותם של הרב בעלי מקצוע אחרים נעשית במערכת פתוחה שרבים בה המשתנים שאינם תלויים במורה עצמו. הילדים, התלמידים, הם בני אדם עם אישיות משלהם, חופשית, אוטונומית. הם אינן בובות שהמורה מתפעל והרבה מהצלחת עבודת ההוראה תלויה בהם ובמה שהם מביאים עמם מהבית ומעולמם שלהם. בית הספר כמערכת שמספקת תנאי עבודה וסביבת עבודה אף הוא גום בעל השפעה מכרעת. כתה שמאוכלסת על ידי 40 תלמידים שונה במהותה מכתה של 20 תלמידים. כתה שקר בה בחורף וחם בקיץ גם היא משפיעה על עבודת ההוראה. ובכל זאת, ולמרות כל האילוצים הקשים הללו, שבחלקם נכפים על ידי מערכת ציבורית עצלה ורדודה (והמערכת הפוליטית בכלל זה), גם לאישיותו של המורה, כישוריו, מחשבותיו וחלומותיו יש תפקיד. </div><div align="right"> </div><div align="right">נשאלת השאלה המכרעת עם מה בא המורה אל הסיטואציה החינוכית? איזה מטען השכלתי הוא מביא עמו? איזו אישיות ובעיקר כיצד הוא רואה את עמו כמורה וכשותף מוביל בתהליך החינוכי.</div><div align="right"> </div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3325134690548787132-8458461979395368834?l=shner.blogspot.com' alt='' /></div>Moshe Shnerhttp://www.blogger.com/profile/01933891590339880200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3325134690548787132.post-34571336735055824412006-11-30T13:52:00.000-08:002006-11-30T13:56:18.600-08:00<div align="right">אני ממשיך בנסיונותי לשתף אתכם כמורה במכללה להכשרת מורים בישראל.</div><div align="right">היום, יום חמישי, הוא היום העמוס ביותר בהוראה מבחינתי ובו אני מתמודד עם שלושה נושאים משמעותיים:</div><div align="right">הראשון הנו התמודדות עם הגליל כמרחב רב-תרבותי. היש משמעות לראות כך את הגליל שבו חיים למעלה ממיליון אזרחים, כ 51% מתוכם ערבים?</div><div align="right"> </div><div align="right">ההמשך הוא בהתמודדות עם מגוון הדרכים והשייכויות בתוך העם היהודי, בין אורתודוכסיה מצד אחד ויהדות רפורמיץ ויהדות חילונית מצד שני. עד היום כה קשה לחלקים שונים בציבר היהודי להפנים את ערך הסובלנות וקבלת האחר.</div><div align="right"> </div><div align="right">בסופו של יום אנו עוסקים במענה היהודי לשאלת יסוד כלל אנושית: מדוע יש רוע וסבל בעולם?</div><div align="right"> </div><div align="right">אשמח להתייחסותכם</div><div align="right">משה</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3325134690548787132-3457133673505582441?l=shner.blogspot.com' alt='' /></div>Moshe Shnerhttp://www.blogger.com/profile/01933891590339880200noreply@blogger.com0tag:blogger.com,1999:blog-3325134690548787132.post-19463489712229264812006-11-29T08:46:00.000-08:002006-11-30T14:02:27.331-08:00<div align="right">שלום<br />שמי משה ואני מורה במכללת אורנים<br />כאן אני מבקש להציג את מחשבותי</div><div align="right"><a href="http://www.oranim.ac.il/shner">www.oranim.ac.il/shner</a> יש לי אתר אינטרנט אקדמי וכתובתו</div><div class="blogger-post-footer"><img width='1' height='1' src='https://blogger.googleusercontent.com/tracker/3325134690548787132-1946348971222926481?l=shner.blogspot.com' alt='' /></div>Moshe Shnerhttp://www.blogger.com/profile/01933891590339880200noreply@blogger.com0